<h1>חוקות הדיינים סימן צ"א</h1>
<h2>דף פז.</h2>
אלו הן הנשבעין בנק"ח אפילו על טענת ספק השותפין והאריסין והאפטרפוסין שמינו אותם ב"ד על נכסי היתום או שמינה אותם אדם שיתעסק בנכסיו, והאשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית או שהושיבה בעלה חנונית, ובן הבית דהיינו א' מן האחים שנתעסק בנכסים משעה שמת אביהם כל אלו נשבעין שמא גזל חבירו במשא ומתן או שמא [לא] דקדק בחשבון שביניהם ומפני שכל אלו מורים היתר לעצמם בכל מה שיקח מנכסי בעל הממון ראוי הוא להם מפני שנושאין ונותנין וטורחין בממונו לפיכך תקנו להם חכמי המשנה בטענת ספק כדי שיעשו כל מעשיהם באמונה ושלא יקחו מבעל הממון שום דבר שלא מדעתו בד"א כשחשדו בעל הממון לזה שהוא נשבע בשתי מעין והנשבע כפר בשתי מעין אבל אם אין בחשדה שוה שתי מעין ה"ז פטור משבועת התורה כך מפורש בפ' כל הנשבעין [מ"ח ע"ב], וכתב ר"מ ז"ל בהלכות שלוחין והשותפין דפ"ט [ה"ג] מכאן הורו חז"ל שאם מת השותף [ה]א' (מן) [אין] היורש(יו) יכול להשביע שותף של אביו בטענת שמא שאינו יודע הדבר שחשדו אביו בודאי כדי שיחשוד אותו היורש בשתי כסף. ויש מי שהורה שמשביע אותו היורש בטענת שמא וכזה הוא ראוי לדון שהרי היורשין משביעין את האשה שנעשית אפוטרופה בחיי בעלה אעפ"י שאין שם עדים שהוא אריסו או שותפו או בן ביתו אלא הוא מודה מפי עצמו שהוא שותפו או אריסו או בן ביתו אם אמר לא נטלתי כלום ה"ז נשבע בנק"ח שאין אומרים מגו לפוטרו בלא שבועה אלא לפוטרו ממון עכ"ל ואם הוא אפוטרופוס שמינהו אבי היתום אין היתום משביע(ין) אותו בטענת ספק וכן האשה שלא נעשית אפטרופה בחיי בעלה ולא נשאה ולא נתנה אחר קבורת בעלה אין משביעין אותה כלל מספק [וכן אם נשאה ונתנה בין מיתה לקבורה אין משביעין אותה] על זה שנשתמשה בו בין מיתה לקבורה שאם אתה אומר תשבע על זה לא תמהר לקברו ונמצא המת מתנוול, ואם חלקו השותפין והאריסין וה"ה אם נתגרשה האשה שנעשית אפוטרופה בחיי בעלה ונסתלק בן הבית מנכסים שמתעסק בהן כיון שלא השביען מיד אינו יכול לחזור ולהשביען בטענת ספק ואפילו טען הנתבע ואמר לפני ב"ד כבר חלקנו ואין לך בידי כלום וכיון שחלקנו איני חייב לישבע והתובע אומר עדיין לא חלקנו ושמא נשאר לך עוד שוה ב' כסף אין משביעין אותו בנק"ח אלא מחמירין סתם על כל מי שגוזל דבר משותפו או מאריסו או מאחיו או מבעלה, אבל אם היתה להם טענה ודאית אעפ"י שכבר חלקו משביעין עליה והם מגלגלין בשבועה זו כל מה שירצו שהרי גלגול שבועה מן התורה היא שנא' [במדבר ה'] ואמרה האשה אמן אמן ודרשי' אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטית ארוסה ונשואה שע"י גלגול שלא שטתה תחת אישה משביעין אותה שלא שטתה ארוסה כמפו' בפ"ק דקידושין [כ"ז ע"ב] וכיון שכן אפילו נתחייב שבועה דרבנן ואפילו שבועת היסת לאחר שחלקו מגלגל עליו שבועה שלא נטל ממנו כלום ולא מדעת בעוד שהיה הממון ברשותו ואעפ"י שכל אלו הם טענת ספק מגלגלין עליו שבועה כך מפורש בפ' כל הנשבעין [מ"ח ע"ב].
